נכתב על ידי:

יעל אלבז רויטר, מנהלת המשרד, דבש

א.      הקמת התנועה

 

ההנהגה החדשה של "אמל", בהרכבה החילוני, בראשות נביה ברי, הייתה השלב הראשון

במשבר ביחסים שהיו קיימים בין מנהיגות העדה השיעית בלבנון לזו באיראן.

לאחר המהפכה, עלו לצמרת הפוליטית באיראן אנשי דת. אנשים אלו לא היו מרוצים מעמדותיה החילוניות והלאומיות של הנהגת "אמל", זאת מאחר שהנהגה זו ראתה את ייעודה בקידום האינטרסים הפוליטיים והחברתיים של העדה במסגרת המדיניות הלבנונית, ולא במסגרת רפובליקה אסלאמית(שאותה קידם השלטון האיראני).

הצלחתה של איראן להקים בלבנון תנועה חדשה, שתפיץ את עקרונות המהפכה התאפשרה הודות להתגברות כוחה של אליטת אנשי דת, שהושפעה מגלי ההצלחה של המהפכה באיראן ב- 1979. לתוצאות מהפכה זו היו השפעות מרחיקות לכת על העדה השיעית בלבנון. הצלחתו של אתאללה רוחאללה ח'ומיני לממש הלכה למעשה, את רעיונותיו, שימשה מקור כוח ומודל לזרמים ותנועות, אשר הושפעו מהלך הרוח שנשבה מנג'ף, והאיצה את צמיחתן של תנועות שיעיות קיצוניות בלבנון בשלהי שנות ה- 70.. כאשר במהלך יוני 1982 הגיעו לבקאע 1,500 אני משמרות המהפכה, שתי משימות עמדו בפניהם : הכשרת הלבבות לקראת מהפכה אסלאמית, והכשרת לוחמים מקרב האוכלוסייה השיעית . כר נרחב לשיתוף פעולה מצאו הגולים האיראנים בקרב פעילי דת בכירים בלבנון שהיו שבויים בקסמי המהפכה וברעיונותיה.

 

בראשית שנות ה- 70 הגיעו ללבנון כמאה עלמאא', שהיו שותפים לספסל הלימודים במכללות הדתיות השיעיות בנג'ף וקום, בתקופה שבה התקימה פעילות ערה בגיבוש התגובה האסלאמית ללאומיות ולחילוניות. אל בוגרי נג'ף הצטרפו תומכים שייסדו יחדיו את "חזב אל-דעוה אל אסלאמיה אל-לבנאניה", המקבילה לזו שפעלה בעיראק.

 אוכלוסיית היעד של התנועה הייתה נוער שיעי שהתארגן במסגרת ההתאחדות הלבנונית של הסטודנטים המוסלמים. בראש התאגדויות אלה עמד הסייד מחמד חסין פדלאללה, איש דת בכיר, אף הוא "פרי" האווירה התיאולוגית הרדיקלית שהתגבשה במכללות הדתיות בנג'ף וקום. בן למשפחת מלומדים שיעים בכירים, נולד והתחנך בנג'ף. בשנת 1966 הגיע לבירות והתיישב ברובע נבעה שבמזרחה. הוא החל את דרכו הרחק מהפוליטיקה. פעילותו שילבה למדנות שיעית עם הקמת מוסדות צדקה וחינוך. מאות סטודנטים שיעים, שגורשו על ידי השלטונות בעיראק בשנות ה- 70, מצאו את דרכם ללבנון, אל בית מדרשו של פדלאללה. פדלאללה קנה לעצמו את מעמדו דרך פעילות התנדבותית בתחומי חברה ותרבות. כאיש דת בכיר היה פדלאללה פעיל ב "מועצה השיעית העליונה". חוגים אלו הדגישו את השורשיות השיעית הדתית ואת זיקתם למרכז הרוחני בנג'ף תוך דחיקת הזהות הלאומית הלבנונית.

 

בעקבות שורה של פניות מההנהגה באיראן, נכנע פדלאללה, וקיבל על עצמו לעמוד בראש התנועה החדשה חזבאללה (מפלגת האל). פדלאללה, ששימש האב הרוחני ומתווה המצע הרעיוני, העניק לתנועה את הצידוק הדתי-רעיוני לאופי פעילותה הצבאית, וסייע בגיוס תומכים לשורותיה.

 

היעדים האיראנים בלבנון הצטלבו עם ציפיות אנשי דת וצעירים שיעים, שחתרו לפעול במסגרת ארגונית מאחדת שתתן ביטוי לשאיפותיהם הפוליטיות והחברתיות, אותן התקשו להגשים במסגרות השיעיות הקיימות. חזבאללה הצליח לגשר על פערים וחילוקי דעות, שהתעוררו מעת לעת בין הקבוצות השונות בתוכה. אולם, בשעה שנתקבלו החלטות, שעמדו בניגוד למצע המשותף, כגון ההחלטה להצטרף לבית הנבחרים הלבנוני ב- 1992 ולהשתלב במערכת הפוליטית של לבנון, נבקע סדק באידיאולוגיה של התנועה, שהביא לפרישת אחד הפלגים בתנועה(הפלג של צבחי אל-טופילי,שהשתייך לגרעין של מייסדי התנועה). שינויים שהתחוללו, מאז הקמתה, בתפיסות התנועה ובתדמיתה, מהווים פריצת דרך בהתפתחותה.

 

עם כינונה גיבשה חזבאללה, בהשראה איראנית, אידיאולוגיה פאן אסלאמית, שקראה להקים בלבנון מדינה שתתבסס על השריעה ותהיה חלק ממדינה אסלאמית עולמית שמרכזה באיראן. אולם, פדלאללה, מודע למרקם העדתי העדין בלבנון, דרש להציג את הרפובליקה האסלאמית כפתרון עתידי לבעיותיה של לבנון. מצע התנועה קבע כי השלטון שיוקם לא ישא אופי עדתי, וייקבע באמצעות משא ומתן בין השותפים. שאיפה זו כמו גם המאבק בנוכחות כוחות הצבא הזרים בלבנון, גיבשו את התנועה סביב יעדים ברורים אשר קראו למאבק צבאי בהשפעה הזרה, מאבק בישראל ושינוי המשטר בלבנון.

 

הקיפוח החברתי, הכלכלי והפוליטי של השיעים בלבנון שימש קרקע נוחה לקליטת האידיאולוגיה, היעדים ודפוסי הפעולה שהיו בבשורתה של תנועת חזבאללה. רעיונות שינקו מהמהפכה האסלאמית באיראן, נטעו כוח בליבה של האוכלוסייה השיעית, אשר נשאה על גבה יותר מכל אוכלוסייה אחרת את תוצאות המאבק מול ישראל.

 

 למעשה, עשתה פלישת ישראל ללבנון עבור השיעים את מה שהם את שהם לא יכלו לעשות בכוחות עצמם במשך למעלה מעשור – להרוס את תשתית המחבלים הפלשתינאים בכפריהם. הפלישה הישראלית עוררה ציפיות בקרב השיעים לשחרור מהסבל הממושך, שגרמו להם הפלשתינאים עם התבססותם בדרום, והפיכת האזור לחזית פעולה מול ישראל. התפתחות זו חשפה את מרכזי האוכלוסייה השיעית בדרום לפעולות תגמול של ישראל, והפכה אותם לקורבן המאבק בין הפלשתינאים לישראל. הציפיות שתלו השיעים בישראל הפכו, עד מהרה, ליבויי מחאה בעקבות התבוססות כוחות צה"ל בכפריהם ושיתוף הפעולה בינם ובין נציגי השלטון המרוני. כוחות צה"ל, אשר נראו תחילה כשמחררים, נתפסו, מאוחר יותר, כתחליף לפלשתינאים.

התנועה הפכה עד מהרה לתנועת המונים, שמשכה אליה צעירים רבים, בחלקם פורשי "אמל", אשר הביאו איתם את הניסיון הצבאי והארגוני שרכשו במסגרות האחרות. חלקם האחר, צעירים חסרי אמצעים, מצאו בחזבאללה מקלט כלכלי הודות לשכר ששולם להם תמורת שירותיהם, שעה שבלבנון, בצל המשבר הכלכלי, בעקבות מלחמת האזרחים והכיבוש הישראלי, התקשו למצוא פרנסה לכלכל את עצמם ואת בני משפחותיהם. עובדה זו הובילה שיעים רבים לחסות בצילה של חזבאללה. הצלחות התנועה בתחום הצבאי, אשר הקנו לה מוניטין ועוצמה, לצד פעילות קהילתית של סעד וחינוך, שימשו מנוף לגיוס תומכים. מיתון תביעות התנועה למהל אורח חיים דתי ברוח המהפכה האיראנית, אף הוא סייע להרחבת מעגל התומכים בה. פתיחת מוסדות התנועה לבני העדות האחרות, אפשרה הצטרפותם של קהלים אלה אליה. הפעילות הקהילתית סייעה לתנועה להציג עצמה כתנועה חברתית-פוליטית בעלת זהות מקומית לבנונית ותרמה להתעוררותה בחברה לבנונית.

 

ב.      מיהו נסראללה

משנת 1992, בעקבות חיסולו של מוסווי, ניווט חסן נסראללה את ענייניה של חזבאללה.

חסן נסראללה נולד באוגוסט 1960, בשכונת קרנטינה שבצפון בירות. מגיל צעיר גילה נסראללה נטיות דתיות, ובדרך זו מצא את דרכו אל מסגדו של הסייד מחמד חסין פדלאללה. במלחמת האזרחים הצטרף נסראללה לארגון "אמל" ולמד לאחוז בנשק. כשנה לאחר מכן, עזב את כפרו ונסע לעיראק כדי ללמוד בנג'ף.

בשנת 1979, בעת שפשטו הכוחות העירקים על המכללה בה למד, נמלט נסראללה ללבנון והצטרף שוב ל"אמל". ב- 1982 לאחר פלישת ישראל ללבנון, חפש נסראללה אלטרנטיבה אחרת ל"אמל", ועשה דרכו אל החזבאלללה.

 

נסראללה, שנמנה על מייסדי חזבאללה, טיפס במסלול הפיקוד של התנועה. בשנת 1992, בהיותו בן 32, נבחר למשרה בכירה כמזכ"ל התנועה, לאחר חיסולו שלהמזכ"ל הקודם של הארגון עבאס מוסווי, בידי ישראל בפברואר אותה שנה.

כהונתו של נסראללה מייצגת את השינוי בפרופיל המנהיגות של התנועה, ממנהיגות מבוגרת ונוקשה שיסדה את התנועה, למנהיגות צעירה וסתגלנית לנסיבות החדשות שנוצרו לאחר מלחמת האזרחים.

חזבאללה תחת הנהגתו של נסראללה הרחיבה את שירותיה החברתיים במטרה להרחיב את בסיס הכוח החברתי והפוליטי של התנועה. התפקיד שמלאה חזבאללה, עבור הקהילה השיעית ועבור שכבות דלות אחרות, בתקופת המלחמה ולאחר השבת הסדר בלבנון בראשית שנות ה- 90, היו מרכיב מרכזי בעיצוב תדמיתה ובהרחבת הפופולריות שלה כתנועת מחאה  חברתית.

 

ג.       דגשים אידיאולוגיים

בד בבד  עם המאבק בישראל, שני יעדים מנוגדים כיוונו את העשייה של חזבאללה בלבנון:

האחד, הרחוק, הפיכתה של לבנון לרפובליקה אסלאמית.

האחר, הקרוב, חתירה לעמדת בכורה בפוליטיקה הלבנונית.

שורת ההצלחות שרשמה לזכותה חזבאללה בזירה הצבאית, הקנו לה מוניטין, בקרב העדה השיעית בלבנון, ופרסום רב בכלי התקשורת בעולם הערבי ומערב.

על אף הישגיה בתחום זה, זכתה חזבאללה בהכרה ציבורית לבנונית מפעילותה בתחומי חברה וכלכלה. אוזלת ידם של מוסדות המדינה בקידום מצבה של העדה השיעית, בעיקר זו בדרום שהייתה חשופה לפעולות תגמול ישראליות, והתעלמות מהצרכים הבסיסיים של השכבות מועטות היכולת, הזקוקות לסיוע החברה והמדינה, העניקו משנה חשיבות לפעילותה הקהילתית של חזבאללה, אשר נוצלה לקידום מטרותיה. על רקע שגרת החיים הקשה של הקהילה השיעית, הפכה חזבאללה לממלאת מקומה של המדינה, בקרב שכבות אוכלוסייה רחבות בלבנון. שירותיה הקהילתיים של חזבאללה עלו על אלה של ארגון "אמל", שעד לאותה עת היה הארגון השיעי הדומיננטי, ודחקו אותו לשוליים.

הסכם ט'איף, והתביעה לפירוקן של המיליציות הצבאיות בלבנון, הטילו צל כבד על קיומה של חזבאללה. הסכם זה, שנועד לאפשר ללבנון לעלות על מסלול בניה ושיקום לאומי, הציב את חזבאללה בפני מציאות, שבה נדרשה התנועה להיערך לתקופה חדשה שלאחר "ההתנגדות", והגביר את השתלבותה בפוליטיקה הלאומית.

עם השבת השלטון המרכזי על כנו, בראשית שנות ה- 90, ובהשפעת חילופי שלטון באיראן ועלייתו של רפסנג'אני, החליטו מנהיגי חזבאללה להתמודד בבחירות לפרלמנט, באוגוסט 1992. זכייתה בשמונה מושבים, זאת, על אף הכחשותיו של עמאר מוסווי, סגן נשיא המחלקה הפוליטית בחזבאללה, כי התנועה לא התכוונה לעשות שימוש בפעילות הקהילתית שלה לצורכי הבחירות. ההישג האלקטוראלי שיקף את תחושת ההוקרה של חלק מן המצביעים לתרומתה של חזבאללה בשיפור חייהם של שכבות מיעוטי היכולת.

אופייה של הפעילות החברתית של התנועה עלה בקנה אחד עם תפיסת האסלאם הרואה את אחד מתפקידי החברה להגן על המנוצלים מפני המנצלים. בדומה ללניניזם, אימצה תנועת חזבאללה את התפיסה כי צדק ושוויון חברתי ניתן להשגה במאמצים אנושיים, באמצעות מהפכה.

 

תנועות אלה לא שללו את פירותיה הטכנולוגיים של המודרניזציה, אך התנגדו לאימוץ ערכים מערביים, חילוניים, שאיימו על הזהות המקומית שאותה שימר האסלאם. דרכן להתגונן מפני תרבות המערב היה בשיבה אל האסלאם, אשר לוותה בסמלי דת חיצוניים, כמו גידול זקנים, כיסוי פנים לנשים והריסת סממנים "לא מוסריים", אשר הזכירו אורח חיים מערבי, דוגמת בתי הימורים וחנויות לממכר אלכוהול. למרות הבדלי מקום ושפה, דומות התנועות האסלאמיות במטרותיהן ובדפוסי פעילותן. הן, אמנם גילו מחויבות לאסלאם ויכולת עמידה בפני אתגרים שהציב בפניהן המערב, אולם ההיבט המיוחד בהן הוא הדגש על האסלאם, לא רק כמערכת של אמונות וסמלים, אלא כתנועות חברתיות החותרות להקמת חברה אסלאמית, שבה הצדק החברתי הוא עיקרון יסוד.

 

המדיניות החברתית-כלכלית של חזבאללה היא שילוב של אידיאולוגיה אסלאמית-מהפכנית עם תנאי מציאות שהם תולדה של מלחמת אזרחים ממושכת, ומערכת חברתית-כלכלית המשרתת את השותפים בה.

חזבאללה ראתה את מחויבותה לאסלאם המזוהה עם חופש והגנה על זכויות האדם, אסלאם התומך בחינוך ומציע סיוע רפואי. אלה היו חלק מאותם ערכים חברתיים שעמדו מול עיניה של חזבאללה במאבק החברתי.

לעיתים בשל אופיין הקיצוני ליוו תנועות אסלאמיות את פעילות באלימות. אולם, לדעת אחמד קורשיד הניסיון להתעלם מתפקידן החברתי, ובכלל זה של חזבאללה ולהציגן כביטוי לאסלאם מיליטנטי הוא טעות. אפ נורטון סבור כי "מפתה להתעלם מחשיבות של חזבאללה ולהגדירה כארגון צבאי קיצוני, אולם קשה להתעלם מהבסיס החברתי המרשים מאד שבנתה חזבאללה בלבנון". התרומה שהעניקה הפעילות החברתית הענפה של התנועה, הפכו אותה במרוצת השנים לחלק אינטגראלי מן הנוף הלבנוני, והזינו אותם בלגיטימציה ציבורית. בהצטרפותה להסכם ט'איף והשתלבותה במערכת הפוליטית, ביטאה חזבאללה את זהותה כתנועה מקומית לבנונית, ואת ההכרה ביכולתה לתרום לשינוי בלבנון בהשתלבותה במערכת הפוליטית גדולים, ממאבקה במערכת זו. שינוי זה בתפיסותיה ובדפוסי פעילותה של התנועה מצביעים על יכולת הישרדותה מול אתגרים שהיו תולדה של התקופה.